החלטה בתיק רע"א 22827-03-11

1.                 לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים (כב' השופט ג' ארנברג) מיום 18.1.2011. במסגרת החלטה זו, בית משפט קמא דחה בקשה של המבקשת להאריך לה את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן נגדה במעמד צד אחד.

2.                 הרקע הרלבנטי להליך הוא כדלהלן: ביום 25.6.2007 הגישה המשיבה כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשת בגין חובות ארנונה בסך של 173,086 ש"ח. המבקשת לא הגישה בקשת רשות להתגונן, וביום 8.10.2007 המשיבה נטלה פסק דין כנגדה. כשנתיים וחצי לאחר מכן, ביום 13.4.2010, הגישה המבקשת בקשה "להארכת מועד ולביטול פסק-דין". תחילה נדחתה הבקשה בהחלטה מיום 30.5.2010 (כב' סגן הנשיא הש' יואל צור), אולם החלטה זו בוטלה על-ידי בית משפט זה (כב' הש' רפאל יעקובי), מן הטעם שהיא ניתנה לפני שהוגשה תשובת המבקשת לתשובת המשיבה. לאחר שהוגשה התשובה לתשובה ניתנה ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור שלפניי. בהחלטתו קבע בית משפט קמא כי אין  מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. צוין, כי המבקשת ידעה על מתן פסק הדין זמן רב - שנים לפני הגשת הבקשה להארכת מועד - ואין בנימוקיה כדי להוות את הטעם המיוחד הדרוש לצורך הארכת מועד שנקבע בחיקוק. מכאן הבקשה שלפניי.

3.                 טענותיה של המבקשת הן במספר מישורים. תחילה טוענת המבקשת כי שגיאתו של בית משפט קמא נעוצה בהעדפתו את כלל הידיעה על כלל ההמצאה. לטענתה, הן כתב התביעה והן פסק הדין לא הומצאו לה כדין, ומשכך היה מקום לדון בבקשתה לביטול פסק הדין ולבטלו מחובת הצדק. לחלופין טוענת המבקשת לקיומם של טעמים מיוחדים להעניק לה הארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. שני טעמים בפיה: האחד - שבתקופה בה נודע לה על פסק הדין היה מנהלה טרוד באינספור הליכים משפטיים נגד החברה (למעלה מ-40 תיקי הוצאה לפועל), אשר נגרמו בחלקם כתוצאה מתרמית אליה נחשף, ואשר נטרלו את יכולתו לטפל בענין. השני - קיומו של משא ומתן בין מנהל המבקשת לבין העירייה המשיבה בקשר לתשלום חוב הארנונה. בנוסף טוענת המבקשת לסיכויי הגנתה. לדבריה היא חויבה בארנונה על שטח הגדול מן השטח בפועל. בהקשר זה צוין, כי לאחר שפנתה למשיבה בעניין זה, בדקה המשיבה את הטענה ובחוות דעת שנערכה בעקבות זאת על-ידי מודד מטעם המשיבה נמצא כי המבקשת חויבה בארנונה בגין שטח גדול מידי (ב-131 מ"ר). המשיבה אף זיכתה את המבקשת בגין ההפרש בתיק ההוצאה לפועל. זאת, כך נטען, תחת השבת הכספים. המבקשת מוסיפה ומציינת כי יש לה טענות רבות נוספות בגין חיובי הארנונה, אולם דומה שמרביתן נזנחו בבקשת רשות הערעור.

4.                 לאחר עיון בחומר שלפניי מסקנתי היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. אין מחלוקת כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה זמן רב - כשנתיים וחצי - לאחר שניתן פסק הדין. אלא שהמשיבה טענה כי אין מדובר באיחור, מכיוון שפסק הדין לא הומצא לה כדין. לא מצאתי מקום לקבל טענה זו, ולשנות ממסקנתו של בית משפט קמא בהקשר זה. אף אם הייתי מוכן להניח כי פסק הדין לא הומצא למבקשת כדין אין היא יכולה להיבנות מכך בנסיבות המקרה. המבקשת אינה חולקת על כך שידעה על פסק הדין זמן רב לפי שהגישה את הבקשה "להארכת מועד ולביטול פסק-דין". בבקשה להארכת מועד ולביטול פסק דין ציינה המבקשת כי היא ידעה על פסק הדין מן המועד שבו מונה ב"כ המשיבה לכונס נכסים (סעיף 25), אך נמנעה מלציין מהו המועד המדויק. עיון בתשובת המשיבה (שהוגשה בבית משפט קמא) מעלה, כי המינוי היה ביום 5.3.2008 (נספח 5 לתצהירה של גב' אליזה אלדדי). כלומר, המבקשת ידעה על פסק הדין עד ליום 5.3.2008, לכל המאוחר. המבקשת אף קיבלה לידה העתק של פסק הדין עד ליום 30.12.2008, לכל המאוחר, כעולה מבקשה שהגישה המבקשת להוצאה לפועל הדין במועד זה, אליה צורף פסק הדין (בקשה "לביטול מינוי כונס נכסים" מכוח פסק הדין, שפסק הדין צורף לה; נספח 7 לתצהיר אלדדי). כלל הידיעה הוא אומנם חריג לכלל ההמצאה, אולם בנסיבות הענין מתקיים החריג, וניתן להסתפק בידיעה. זאת, מן הטעם שהמבקשת הגישה הליך משפטי על יסוד פסק הדין כאמור (ראו, רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות (לא פורסם, 8.7.2007) והאסמכתאות שם). הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח הזמן הרב שחלף ממועד הידיעה ועד המועד בו הוגשה הבקשה להארכת מועד - שנתיים לפחות (ראו, רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן (לא פורסם, 17.10.2004); בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס (לא פורסם, 13.11.2007); בש"א 7048/06 כץ נ' גוטליב (לא פורסם, 27.9.2006)). מעבר לכך, ולמעלה מן הדרוש יצוין, כי קשה עד מאוד לקבל את טענותיה של המבקשת כי פסק הדין לא הומצא לה כדין. ההמצאה בוצעה על-ידי בית המשפט. אמנם המבקשת טענה כי הוא הומצא לכתובת לא נכונה (רח' יהושע ברוכי 5 ירושלים). דא עקא, בבקשה הנ"ל שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל על-ידי המבקשת ביום 30.12.2008 היא עצמה ציינה כתובת זו ככתובתה. הנה כי כן, העולה מן המקובץ עד כה הוא כי בקשת המבקשת לביטול פסק הדין הוגשה באיחור ניכר העולה על שנתיים ימים.

5.                 על רקע זה, השאלה היא האם יש בנסיבות המקרה "טעם מיוחד" להארכת המועד וזאת בייחוד נוכח האיחור הניכר. לא מצאתי לשנות ממסקנת בית משפט קמא, לפיה לא מתקיים "טעם מיוחד" בנסיבות הענין. טענתה של המבקשת לפיה היא נפלה קורבן לתרמית וניהלה במקביל הליכים משפטיים רבים אינה יכולה להצדיק את התעלמותה מפסק הדין משך משנתיים, לכל הפחות. אין מדובר, בנסיבות המקרה, באותן נסיבות אובייקטיביות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין ואשר עשויות להוות טעם מיוחד, כפי שטענה המבקשת, אלא באיחור - ממושך מאוד - הנעוץ במבקשת עצמה (השוו, רע"א 10436/07 הראל נ' בנק הפועלים (לא פורסם, 28.4.2008)). מעבר לכך, הטענה ל"טעם מיוחד" נטענה בכלליות וללא פירוט, וגם מן הטעם הזה לא היה מקום לשעות לה. גם בטענה למשא ומתן עם העירייה אין כדי להוות "טעם מיוחד" הן ככלל ובנסיבות הענין בפרט (ראו, ע"א 402/06 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח אמזלג יוסף (לא פורסם, 14.6.2006)).

6.                 בנסיבות העניין, נוכח השיהוי הניכר בהגשת הבקשה - למעלה משנתיים, לכל הפחות - והיעדר צידוק לאיחור ניכר זה, איני נדרש לבחון את סיכויי ההליך. כך הדבר, שכן אף אם הייתי מניח כי קיים סיכוי לכאורי לבקשה לביטול פסק הדין - בבחינת קיומו של "טעם מיוחד" סיכויי ההליך מהווים שיקול אחד, אך אין הם חזות הכל, ובנסיבות הענין שאר השיקולים שנמנו לעיל מטים את הכף באופן ברור לדחית בקשת רשות הערעור (השוו, בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה (לא פורסם, 30.3.2011)). עם זאת, מעבר לדרוש אציין כי אני סבור שסיכוייה של הבקשה לביטול אינם נחזים להיות טובים, בנסיבות המקרה. קיים קושי בקבלת טענת המבקשת לפיה כתב התביעה לא הומצא לה כדין. כתב התביעה הומצא ע"י ב"כ המשיבה לעו"ד עיני (סעיף 8 לתצהיר אלדדי), לאחר שמר יצחקיאן (מנהל המבקשת) מסר לכאורה לב"כ המשיבה, עו"ד ניר, כי עו"ד עיני "מוסמך לקבל מטעמו ומטעם החברה את המסמכים". דברים אלו מצאו ביטוי לא רק בתצהיר אלדדי, אלא גם בפקס מיום 1.7.2007 ששלח עו"ד ניר לעו"ד עיני. באותו פקס הודיע עו"ד ניר לעו"ד עיני על דיון בצו עיקול במסגרת התביעה שהוגשה נגד המבקשת, ואף ציין כי מר יצחקיאן מסר לו טלפונית כי הוא (עו"ד עיני) מוסמך לקבל את התביעה נגד המבקשת (נספח 1 לתצהיר אלדדי). עו"ד ניר אף הופיע לדיון מטעם שני הצדדים (נספח 3 לתצהיר אלדדי) ושלח לעו"ד עיני את פרוטוקול הדיונים (נספח 4 לתצהיר אלדדי). המבקשת טענה אומנם כי עו"ד עיני לא ייצג אותה, אך טענה זו נטענה בעלמא והיא נסתרת לכאורה מן המסמכים הנ"ל. לא הובא בחומר שלפניי מכתב מאת עו"ד עיני - לא מזמן אמת ולא ממועד מאוחר יותר - המכחיש את דבריו של עו"ד ניר בפקס הנ"ל. יתר הטעמים שניתנו אינם מצדיקים את אי הגשת בקשת הרשות להתגונן בזמן; ואף סיכויי ההגנה לגופם אינם נחזים להיות טובים, מן הטעמים שבתגובה לבקשה לביטול פסק הדין, שעיקרם הפער בין הליך ההשגה המינהלי שלא ננקט על-ידי המבקשת לבין העלאת הטענות כטענות הגנה במסגרת תובענה אזרחית.

7.                 אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות הענין, ומשלא נתבקשה תגובה (לבקשת רשות הערעור), לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים, באמצעות הפקסימיליה. עירבון בתיק - ככל שהופקד - יושב למפקידו באין לכך מניעה בדין.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"א, 19 מאי 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: